החלטה בתיק דמ"ש 17793-08-10

1.         ביום 2/2/12 בית הדין מחק את תביעת התובע (שהוגשה במסגרת דיון מהיר).

2.         בית הדין פרט בפסק דינו את השתלשלות העניינים שהובילה למחיקת התביעה, לרבות העובדה כי התובע לא שילם את שיעור ההוצאות לנתבעת שהושתו עליו עוד בהחלטת המותב מיום 24/2/11 וכתנאי להמשך ניהול ההליכים.

3.         ביום 29/2/12 הגיש התובע בקשה לבית הדין וטען כי מתנגד לפסק הדין ומבקש לבטל את ההוצאות שנכפו עליו.

4.         ביום 7/5/12 הגיש התובע בקשה מתומכת לביטול פסק דין שגוי מיום 2/2/12 ופסילת כב' סגנית הנשיאה י.ה. ולפסוק לזכותו של התובע, בהעדר ההגנה, ללא הוכחת נזק על יסוד כתב התביעה בלבד. בבקשה זו אין נימוקים עניינים לביטול פסק הדין ופורטו בין היתר דברי בלע על סגנית הנשיאה של בית דין זה העולים כדי לשון הרע.

5.         הבקשה לביטול הועברה לתגובת הנתבעת שטענה בתגובתה בין היתר כי "מדובר במקרה יחודי אשר מותיר את הנתבעת וב"כ משתוממים נוכח התנהלות של התובע. התנהלות זו מעוררת התלבטות רבה בדבר האופן בו יש להתייחס לבקשות החוזרות ונשנות, חסרות הפשר, על ההכפשות ודברי הבלע הכלולים בהן". בהמשך צוין בתגובה כי "קושי נוסף מעוררת הלשון בה מרשה לעצמו התובע לנקוט כלפי הנתבעת, ב"כ ואף כלפי בית הדין הנכבד. דומה, כי כתבי השטנה מטעמו עולים כדי הטרדה, הוצאת לשון הרע כלפי כל גורמים אלה ואף כדי עבירה פלילית של זילות בית המשפט, על פי סעיף 255 לחוק העונשין..."

6.         לגוף הבקשה נטען כי יש לדחותה שכן מדובר בפסק דין חלוט שלא הוגש עליו ערעור ולא הוגשה בקשה לביטולו במועד וכי לא הוכח כי קיים סיכוי לערעור או לבקשה לביטול ובשל תוכן הדברים שפירט המבקש את הביטול וחוסר הנימוקים.

7.         לאחר עיון בטענות הצדדים ועם כל ההבנה למצבו של התובע יש לדחות הבקשה לביטול פסק הדין שכן הבקשה הוגשה לאחר עבור המועד הקבוע בתקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 ולא ניתן כל הסבר לאיחור. כמו כן לא נטען טיעון ענייני ממנו ניתן להסיק כי לתובע סיכוי לזכות בתביעתו שהוגשה במסגרת הדיון המהיר.

8.         שיקולי בית הדין בדונו בבקשה לביטול הינם על פי שני מבחנים:

ביטול מתוך חובת הצדק, כאשר לא בוצעה הזמנה כדין או קיים פגם בהליך שבעטיו היה חייב בית הדין להימנע ממתן החלטה.

ביטול בתוקף שיקול דעת של בית המשפט - כאשר לא היה פגם בהחלטה אשר מבקשים לבטלה.

במקרה של ביטול שהינו בשיקול דעת בית הדין, בית הדין ישקול מה הסיבה שגרמה לכך שהמבקש לא הופיע בתאריך הקבוע לברור המשפט או לא התגונן ומהם סיכויי ההצלחה של המבקשת (הנתבעת) אם יבוטל פסק הדין והמבקשת תורשה להתגונן ( דיון נ"ה/52-3 כל הקריות בע"מ נ. דניאלה קדוש, פד"ע כ"ח 304 ופסקי הדין המצוטטים בסעיף 3 לפסק הדין; "סוגיות בסדר דין אזרחי"/מאת השופט אורי גורן/מהדורה רביעית מעודכנת/פרק כ"א/עמ' 265, 271 ו"סדר הדין האזרחי"/ד"ר יואל זוסמן/מהדורה שביעית/עמ' 725, עמ' 735 עד 738).

באשר לשאלה הראשונה, היינו בדיקת סיבת המחדל להתגונן במועד, כאשר המבקש מצביע על סיכוי הצלחה, הרי שבגין המחדל יסתפק בית המשפט, בדרך כלל, בהטלת הוצאות על המבקש (ואפילו יזכה בבקשה) אלא אם הוכחה התנהגות רשלנית העולה לכדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי וגילוי יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין. ( ע"א 68/ 625 מפעל הבנייה - החברה הדרומית, פד"י כ"ג (2) עמ' 721).

בפסיקת בית הדין נקבע, כי ראוי, בהתקיים נסיבות מיוחדות ומסוימות, להעדיף חרף מחדלי בעל הדין את השגת המטרה העיקרית - לעשות משפט וצדק מאשר לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פרשנות מוגזמת ( דב"ע נב/ 155-9 סולטן בע"מ - חנניה אסרף (פורסם בפד"ע כ"ד, עמ' 279).

כל זאת כאמור בכפוף לקביעת פיצוי על ידי הוצאות. ( ראה דב"ע נ"ב/ 48-3 הפלחה - מבואות ירושלים, פד"ע כ"ד 418, 421).

עוד נקבע, כי השאלה השנייה, היינו, סיכוי ההצלחה בתביעה, היא העקר ולשאלה הראשונה חשיבות משנית.

9.         תביעתו של התובע נמחקה שכן לא שילם את ההוצאות שהושתו עליו עוד בהחלטת בית הדין מיום 24/2/11 ולאחר שמהמועד הנ"ל הגיש התובע מספר בלתי מבוטל של בקשות ובין היתר לביטול ההוצאות ובקשות אלה נדחו.

10.        ובאשר לגוף התביעה התובע הגיש תביעה מתוקנת לתשלום סך 10,000 ש"ח בטענה כי שכרו בסך של 227.40 ש"ח הולן בטענה כי הופקד לחשבונו שהיה מעוקל באותה עת ובניגוד לבקשתו שלא להפקיד הכספים הנ"ל לחשבונו. נטען כי הנתבעת זייפה מסמכים בנושא ותבע 10,000 ש"ח עבור גרימת עוול ועגמת נפש.

11.        בבקשתו לביטול כל שביקש היה לבטל את ההוצאות לאחר שניתנה לתובע מספר בלתי מבוטל של הזדמנויות לשלם ההוצאות. כל הטיעונים הנוספים שפירט בבקשתו אינם רלוונטים לעילות התביעה שנמחקה בשים לב לאמור בכתב ההגנה של הנתבעת. רוב טענותיו בבקשה לביטול עוסקים בדברי בלע על סגנית הנשיאה של בית הדין ששימשה ראש המותב בטענה כי מדובר בפסק דין "שחור" ואלה עולים כדי לשון הרע.

12.        יודגש כי מתוך עיון בתיק עולה כי התובע לא עשה כל מאמץ לשלם את סכום ההוצאות. והצהיר כי אין ביכולתו לשלמם.